כבר שבוע שאני מנסה לכתוב ולספר על החופשה בלונדון. אני כותבת ומוחקת ועוזבת וחוזרת. עברו הרבה שנים מאז שחייתי שם, לחזור ולבקר עם משפחה וילדים זה יותר טעון ממה שדמיינתי שיהיה. לרגעים נראה לי שהכל נשאר אותו דבר וזו רק אני שהשתניתי. כל שם של רחוב מעלה זכרונות, ואיזורים מסויימים או תחנות ברכבת התחתית אפילו יותר. אני מלאת התלהבות ורוצה להספיק לחזור לכל כך הרבה מקומות. אני נהנית לחזור לפה עם טיטו והילדים ולהראות להם. שוק הפרחים בשבת בבוקר, המאפיה בקצה הרחוב, אנשים יושבים על המדרכה ומסתכלים על בחורה ששרה ממש יפה עם כובע גרנדיוזי על הראש. הנה הגינה שצילמתי בה לפעמים, ועכשיו הבן שלי מחפש פה מים. מוזר. אני מתמרנת בין התרפקות על זכרונות עם עצמי לבין להיות נוכחת בתוך המשפחה. בין להספיק ולראות מקומות שאני רוצה, לבין לחוות עם הילדים שרואים את העיר בפעם הראשונה ולראות אותה יחד איתם; את המבצר של לונדון והתצפית בגלגל הענק, בית המעצר, טיול לאורך הנהר, אוטובוס קומותיים, הפארקים המדהימים והאולפנים שצילמו בהם את הארי פוטר. זה לא פשוט לרצות כ"כ הרבה לעצמי במסגרת מה שמוגדר כחופשה משפחתית, ואני רוצה גם להכנס לכמה חנויות.
קודם כל החנות של Abigail Ahern באיזלינגטון (137 Upper Street), אני חושבת שיש בה כמעצבת איזו תמצית של לונדון - ביחד עם התייחסות לתרבות ומסורת יש פה תערובת של פאנק ורוק והיפית זוהרת. מין נערת פרחים מודרנית. הקירות צבועים בצבע אפור עמוק שעוטף את החנות העמוסה בפרטים. אחד מהם מכוסה בטפט של ספריה בשחור לבן. כורסאות עור, קקטוסים וקרמיקה כהה, מנורות שנדליר מחומרים טבעיים ומלאכותיים, כלב שעיר שנראה אמיתי עומד בחלון, עירוב של חומרים- ברזל, עור, פליז, זכוכית, קש, פרווה מלאכותית. בחלק הפנימי של החנות חלק שמוקדש כולו לפרחים ולצמחים. הם גדולים ומהממים ומלאכותיים. זה חזק. התעתוע שבין האמיתי למלאכותי הוא עניין פה, ויש בזה גם הומור שאני אוהבת. מין דרמה שלא לוקחת את עצמה ברצינות. ואחרי כל ההשתפכות הזאת, כשרציתי לקנות את אגרטל הקקטוס הגדול מקרמיקה, אחרי שהסתכלתי עליו שוב מקרוב עם הטקסטורה הגסה קצת, הוא עדיין היה יפיפה בעיני בתוך ההקשר שבו הוא נמצא, אבל לא דמיינתי אותו מרהיב באותה מידה אצלי בין הקירות הלבנים. אז השארתי אותו שם.
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
את מנורות הקריסטל של Lee Broom אני מאוד אוהבת וגם קניתי לאחרונה עבור לקוחות. אני אוהבת אותן בגלל השילוב המוצלח של ישן ומקושט מול מודרני ומינימליסטי. בחלל התצוגה שלו (Rivington street 95 ) שבשורדיץ' אהבתי גם את השידה העטופה בשטיח בהשראת שטיח פרסי עשוי בעבודת יד מסורתית וצבוע בצבע כחול מודרני. הדרמה פה מאופקת, וחלק מהפריטים עומדים על במה מסתובבת כשהם מכוסים בפעמון זכוכית.
צילום שרון ברקת
צילום מתוך האתר
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
מכיוון שאני מתה על הרבה פרטים, צבעים, ציורים וסיפורים, את המקום שהימם אותי ואהבתי באופן מיוחד מצאתי לא רחוק ב Redchurch street 81 וזה החנות של Klaus Haapaniemi, שהוא מעצב מפינלנד. קלאוס מעצב טקסטיל וכלים מקרמיקה ופורצלן. באיורים שלו הוא יוצר עולם קסום ומלא פרטים שמערבב פולקלור ופנטזיה, סיפורי אגדות, בעלי חיים ומפלצות. בחנות מוצגים למכירה צעיפים ממשי ומצמר, שמיכות, כריות, שטיחים, כלי אוכל ודקורציה. שווה גם להיכנס לחשבון האינסטגרם שלו ולקבל עוד מהיופי של הדברים וההשראות שלו.
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום מתוך האתר
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום שרון ברקת
צילום מתוך האתר
צילום מתוך האתר