את שלוש השנים הראשונות לחיי העברתי בשתיקה גמורה,
ואז יום אחד התחלתי לדבר דיבור מלא ושוטף.
איך ולמה זה קשור לבלוג של עיצוב וסטייל ?
Emmet gowin 1967
את התמונה הזו צילם Emmet gowin בשנת 1967 ואני ראיתי אותה לראשונה בספר צילום שקיבלתי במתנה מאבא שלי כשהייתי בת 16 שזה לפני המון זמן. וזה אחד מהצילומים הראשונים שהשפיעו עלי.
גם אם לא הבנתי אז את כל מה שאני יודעת היום, ראיתי בתמונה הזו את ההתבוננות. ציפייה. שקט.
מקום מפגש להסתכלות החוצה ופנימה. והיה לי את הביטחון שמשהו מגיע אחרי זה. משהו יקרה. ההמתנה משתלמת.
כאשר אני מגיעה לבית חדש כמעצבת הום סטיילינג אני מתחילה מלהסתכל.
איפה הוא ממוקם. נוף. אויר. אור. שכונה.
אני נכנסת פנימה. מה יש שם. מי האנשים שגרים בו. מה הם אוהבים. מה מפריע להם.
אני שואלת, מתעניינת, צוחקת. אומרת. ומתבוננת. ומחכה.
אני יודעת שייקח זמן ואני אבין. עוד מעט אדע יותר. ויהיו לי רעיונות.
אני נותנת זמן.
כי חשוב לי שזה יהיה מדויק לאנשים שזה הבית שלהם ואלו החיים שלהם.
אני מתחברת אליהם לזמן מסוים כדי למצוא את הסגנון והשפה שמתאימים לחיים של הבית הזה.
בבלוג הזה אני מדברת על התהליך של יצירת בית.
יהיו פה מחשבות, השראות, וגם טיפים.
אבל לאט. כי בית צריך זמן.